הוא היה בן 9, היא הייתה מורה המועדפת עליו.
היא קראה לעמוד בפני הכיתה ולספר על המשפחה שלו.
הוא בא נעמד, הוא רצה לספר, וחשב מה לספר,
אבל פתאום נזכר שאתמול בערב אמא ואבא רבו וכעסו, הוא לאהצליח לחשוב על שום דבר אחר
ועל זה הוא לא רצה לספר. הוא נתקע שותק בלי מילים, כל הכיתה צחקה.
הוא התכווץ ולא ידע מה לעשות- הוא הרגיש חסר אונים.
היום הוא בן 39, ועדין כל פעם שהוא חושב לעמוד בפני אנשים, לדבר, עולה הזיכרון הזה.
הוא שוב רואה אותה ממתינה שיגיד כבר משהו, ושומע את הצחוקים מסביב. הוא מתכווץ בפנים ומוותר שוב.
הסיפור הזה אינו אמיתי- אבל הוא היה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו באופן זה או דומה.
האם המקרה מציין טראומה או שזה סתם אירוע לא נעים ולא ברור מה יש להתייחס אליו בכלל 30 שנה אחרי.
אנסה פה היום לענות על השאלה מהיא טראומה בכלל? מתי כדאי לטפל בה? ומה מרוויחים כאשר מנקים טראומה.
ומה זה בכלל ניקיון טראומות?... מלא שאלות אז בואו נתחיל בהתחלה
מה נחשב טראומה? נהוג לחשוב שטראומה היא אירוע קשה מאוד, שמעורבת בו סכנה גדולה, וכמובן שהיה בעבר.
עוד משהו שנראה משתמע מכך הוא שכל מי שהיה מעורב באירוע הזה יחווה טראומה.
אז למעשה הדבר הכי חשוב להגיד על טראומה, זה שלמעשה מדובר בחוויה סוביקטיבית לחלוטין. מספר רב של אנשים יכולים להשתתף ולחוות את אותו האירוע וייתכן שרק אדם אחד יחווה את האירוע כטראומטי וימשיך להתמודד איתו הרבה לאחר האירוע.
כלומר טראומה היא לא עובדה אוביקטיבית, אלה חוויה אישית סובייקטיבית שקשורה לאופן הפרשנות של אדם את האירוע.