הם התחתנו לפני כמה שנים, הזוגיות שלהם הייתה טובה, ילד ראשון, בית חדש
העומס קצת התחיל להגיע וקצת התחיל להשפיע.
הוא התיישב אצלי בחדר וביקש עזרה, איך הוא סולח לה?
הוא מבין בראש, שהיא לא התכוונה, שהיא פשוט הייתה עמוסה, היא לא הייתה פנויה לראות אותו ואת הקושי שלו באותו רגע, היא הייתה מלאה בעצמה.
הוא היה זקוק לה, הוא סומך עליה, הם סומכים אחד על השני. תמיד היו אחד בשביל השני בכל מצב בטוב וגם ברע. אבל עכשיו הוא היה ממש זקוק לתמיכה, והיא פשוט נעלמה.
כשהגשה הפרוייקט הסתיימה והיא חזרה, היא הבינה פתאום מה קרה, היא ניסתה להסביר, להתנצל, להקשיב, היא ניסתה הכל.
הוא אוהב ומבין.
אבל הוא גם כועס, פגוע, האמון שלו בה ממש נפגע.
את החלק של האמון הפגוע הוא מרגיש ממש חזק, הוא לא סומך עליה ופתאום הוא מוצא את עצמו בודק עם מי היא מדברת? למי היא כותבת? מה היא עושה? הוא חסר סבלנות ומריבות מתחילות בקלות.
זה לא היה כך אף פעם והוא ממש לא רוצה שזה יהיה בינהם בקשר.
הוא יושב פה בחדר ומבקש ממני "בבקשה תעזרי לי עם זה".
אז ניגשנו לעבודה.
אני ניגשת לבדוק מה קורה דרך היצוגיים שעולים במוחו, איתו זה כבר קשר מבוסס, והוא יודע לענות לי בדיוק על מה שאני שואלת.
ביקשתי ממנו להיכנס למרחב האישי שלו ולבדוק איך הוא רואה אותה שם? איפה היא נמצאת שם?
והוא ענה: "בכל מקום, מקדימה מהצד שלי ומאחורי"
כשיש לנו קושי מסויים אותו חווים, הקושי הזה מיוצג באופן כלשהו במוחנו. אדם שהקשר איתו ברור ואיכותי מיוצג תמיד באופן נעים ומאורגן במוחנו.
כאשר משהו משתבש, אחת האפשרויות היא פיצול הייצוג של האדם הזה לכמה דמויות שלו, ולהופעות שונות שלו במוחנו.
עבדנו על הטראומה- חווית הדחיה מולה היתה בלתי נסבלת עבורו- לפעמים מדובר על רגע מאוד קצר, שיכול להיות כמעט בלתי נראה, אך יש בו תחושת הלם וחוסר האונים, הקרקע מתערערת פה פתאום ומפעילה תגובה הישרדותית. והמוח כדי "להגן מהפתעות שכאלו בעתיד" מכניס ללופ ומעלה את הרגע שוב ושוב ושוב.
אז ניקינו את הטראומה ולימדנו את המוח שהסכנה חלפה, אפשר להוריד את רמת האבטחה.
אח"כ עבדנו על הקשר שלהם, מה קורה בנעליים שלו, מה הוא רוצה וצריך? מה קורה בנעליים שלה, מה היא רוצה וצריכה?
הבנו שתכלס שניהם רוצים וצריכים את אותו הדבר -ביטחון ואהבה - דיברנו גם על הפחדים, גם שלו וגם שלה.
בדקנו איזה מידע ומשאבים הוא צריך כדי שיוכל לקבל את את הביטחון ואהבה שהוא צריך, ולימדנו את הילד שבתוכו את המשאבים האלו, ונתנו לילד שבתוכו להביא את הידע והמשאבים להיום.
כל התהליך היה מרגש ומהמם.
נותר לבדוק האם הדברים הסתדרו או שיש עדיין נקודה שלא טופלה.
ביקשתי שוב שיכנס למרחב האישי שלו, לבדוק איך הוא רואה אותה שם? איפה היא נמצאת עכשיו?
הוא ענה: היא עומדת פה לידי, אני מרגיש הקלה כל כך גדולה. תודה לך.
דיברנו לאחר תקופה קצרה, הם אפילו באו לבקר עם התינוקת החדשה.
הכל חזר למקומו והאהבה והביטחון חזרו לקשר. ועכשיו רק חסר להם קצת שעות שינה
אבל זה יעבור באופן טבעי תוך שנה, שנתיים, אולי יותר...
*הפרטים האישיים שונו לשמירה על פרטיות.